כדיה

כדיה הוא שם נשי עברי עתיק ונדיר במיוחד, השזור בעדינות רבה בין מסורת עתיקה לבין משמעות רגשית עמוקה. השם נובע מהשורש העברי 'כ-ד' המופיע במקרא במשמעויות שונות הקשורות לכלי, לנפח או למיכל. המשמעות המקובלת ביותר של השם היא 'כדה של ה'' או 'כלי של האל', המבטאת את הרעיון המרומם שהאדם הוא כלי לביטוי הרצון האלוהי בעולם. יש בשם זה ממד של צניעות ושל שליחות רוחנית - האדם אינו מטרה בפני עצמו אלא כלי שדרכו זורם השפע האלוהי. במסורת היהודית, דימוי הכלי או הכד מופיע פעמים רבות כסמל לנשמת האדם המכילה בתוכה אור עליון, כפי שכלי חרס מכיל בתוכו תכולה יקרה. השם כדיה נושא עמו גם קשר סמוי למושג ה'כד' במובנו המילולי - כלי חרס המשמש לאחסון מים, שמן או יין. במסורת המקראית, הכד הוא סמל לשפע, לברכה ולקיום החיים. נזכור את נס פך השמן של חנוכה, או את כדי המים שנשאו נשות ישראל במדבר. הכד מייצג את הנשי, את המכיל, את המטפח ואת המזין. כך גם נושאת השם כדיה בתוכה את המשמעות של מקור חיים, של מי שמכילה בתוכה שפע רוחני ורגשי ומשפיעה אותו על סביבתה. השם מעניק תחושה של עומק פנימי, של עושר נסתר ושל יכולת להכיל ולתת במידה שווה. בהקשר ההיסטורי, השם כדיה מופיע בספרות התלמודית והמדרשית כשם נשי נדיר, ולעיתים כינוי חיבה. יש בו שילוב של פשטות וחן - שם קצר בן שלוש אותיות בלבד (כולל ה-יוד והה-א כסיומת), אך עם משמעות עשירה ורבת פנים. בדורות האחרונים, השם כמעט ונעלם משימוש, מה שהופך אותו לבחירה מיוחדת במינה להורים המחפשים שם עברי אותנטי, בעל שורשים עמוקים, שאינו נפוץ. נושאת השם כדיה נושאת עמה מסר של ייחודיות, של קשר למסורת העתיקה, ושל תפקיד רוחני בעולם - להיות כלי לטוב, למעשים נעלים ולהשפעה חיובית על הסובבים אותה.

כַּדְיָה

Kadya | Kadiya | Kadiyah

בת

לא

מלכים ב ט:ו - וַיִּקַּח אֶת־כַּד הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל־רֹאשׁוֹ

בקבלה, הכד מסמל את הכלי הרוחני המקבל שפע עליון. נושאת השם כדיה נחשבת לכלי מזוכך המסוגל להכיל אור אלוהי ולהעבירו הלאה לעולם. היא מייצגת את עקרון הקבלה והנתינה, את היכולת להיות ריקה מעצמיות כדי להתמלא ברוחניות.

39

3

כלילה | כנרת | כרמלה | דליה | עדיה | נדיה